"כשאת מוצאת את המקום שבו את נמצאת, שם מתרחש התרגול. "דוגן".
כל הפרחים, הצמחים והעצים צומחים באופן הייחודי רק להם, אך כולם ניזונים מאותה האדמה. האדמונית הופכת לאדמונית, ועץ התפוח לעץ תפוח. באופן דומה, כל אחד מאיתנו נולד עם מתנה מדויקת המנווטת ומעצבת את מי שנשאר לנו להיות. הרקדן הופך לרקדן, והרופאה לרופאה. אך כל המתנות הללו נובטות ומתעוררות לחיים מתוך מתנת-על אחת ויחידה: מתנת החיים עצמם.
כשאנו מסוגלים להכיר בעומק המשותף שבו שורשינו אחוזים, אנו מזינים זה את זה. כשאנו מנותקים מכוח החיים הזה, אנו עלולים ליפול למערבולת האפלה. תמיד ניתן לשוב – דרך כנות וקבלה רדיקאלית – אל המתנה הייחודית שלנו, ולהתמסר מחדש להתפתחותה. מסירות זו תוביל אותנו בחזרה אל המתנה המשותפת לכולנו ושם נמצא שוב שותפות עמוקה לדרך.
כשהלב נפתח לאמת שלכל אחד יש מתנה, ושאף מתנה אינה טובה מאחרת, נעלם הצורך לכפות את הייחודיות שלנו או לרדוף אחר אישורים חיצוניים. אז אנו יכולים פשוט לשתות מהבאר המקודשת של הקיום. רק כאשר נחיה מתוך יושרה פנימית כחלק חי ביקום חי, נבין כיצד אנו משתלבים בעולם.
אנו קרואים להפיח חיים בחלק האותנטי שלנו מתוך חיבור לשלם, ובו-בזמן לתרום לו – בדיוק כמו תא דם בודד הנישא בזרם הדם, ובו-בזמן שומר על זרם הדם חי.
שרשרת הלב הפועמת בזמן
זהו חוק טבע של חיבור: ככל שאנו שוכנים בעומק המתנה שלנו, כך אנו מסוגלים להרגיש את המתנה שבזרים. תחושת החיות הזו נעה בינינו, חוצה יבשות וזמנים, בין אם אנו מודעים לכך ובין אם לא. אפילו נמלים גוזרות עלים בקוסטה ריקה יישאו נמלה אחרת על גבן לאורך קילומטרים.
בלב כל היצורים החיים פועם דחף נצחי – כוח חיים המניע אותנו לגשר על הפער בין היש לבין האפשרי, ולתת לחיים הבלתי-ניתנים-להריסה לזרום דרך הסדקים שהסבל שלנו פותח. טיפת החסד הזו, המדלגת מיצור חי ליצור חי אחר ומדור לדור, היא ששומרת על החיים ומחברת אותנו לאורך העידנים-
המורשת האישית שלנו.
במסע שלי לגילוי מתנתי, אני חשה הכרת תודה לכל אלה אשר לצידי מהם זורם כוח היצירה ובעיקר לטבע. הטבע המדגים בכל צעד את העוצמה שבדיוק, ביצירתיות ובדאגה לפרטים. המסירות שבה הטבע ממשיך ומעצב את פרטי הפרטים הוא מעשה חסד רב עוצמה ומעורר השראה עבורי. זוהי אותה מתנה שגורמת לנו לרצות להגשים את מתנתינו הייחודית
כשם שאנחנו חולפים על פני צב שהולך לאיטו במרכז הכביש, והדחף שעולה בנו שמקורו בנצח מאלץ אותנו לצאת מהרכב ולהעביר אותו בביטחה את הכביש כך גם הוא הדחף להמשיך ולממש את כל חלקי מתנתנו ולהעניק אותה לעולם.
כיצד הגיעה אליכם המתנה שלכם? איך היא מחוברת לטבע שלכם? ולטבע בכלל?
כתבה: גליה טיאנו רונן